​

הגישה ההתפתחותית עפ"י ד"ר גורדון ניופלד (פסיכולוג קליני) עוסקת בהבנה של הילד תוך כדי הסתכלות תלת מימדית.

ד"ר ניופלד זיקק מתיאוריות פסיכולוגיות רבות את המהות והעיקר, הוא מצא כי התפתחות הילד מבחינה נפשית/רגשית מתרחשת בשלושה מימדים בו זמנית:

​

מימד ההיקשרות

מימד הפגיעות

מימד ההבשלה

​

כשאנחנו רוצים להבין מה עובר על הילד ולמה הוא מתנהג בצורה בה הוא מתנהג, אנחנו נהיה חייבים להסתכל עליו בכל שלושת המימדים הללו, בשונה מהגישה ההתנהגותית .זו, המסתכלת רק על ההתנהגות הספציפית שהתרחשה באותו רגע ומנסה לתקן אותה אבל חסרה את ההבנה למה הילד מתנהג כפי שמתנהג ובכך לפתור את הבעיה מן היסוד. הגישה ההתנהגותית אולי פותרת את הבעיה הנקודתית ולטווח קצר, אבל ברור שהיא לא אידיאלית שכן אינה פותרת את שורש ומהות הבעיה.

בחודשים הקרובים אכתוב בכל פעם על מימד ספציפי ואתן לו במה נרחבת. כך תוכלו להבין את התנהגות ילדכם ולפעול באופן מיטבי מולם וכן את ההשפעה של ההתנהגות שלנו כהורים על התפתחות הילדים.

​

אז איך אפשר שלא להתחיל עם המימד הכל כך חשוב והבסיסי- ההיקשרות!

​

ד"ר ניופלד מכנה את ההיקשרות כרחם, רחם שבו יש תנאים אידאלים ונחוצים להתפתחות הילד. היקשרות היא בעצם הדרך של הילד להיקשר אלינו ההורים ובהמשך התפתחותו הוא מתקשר לדמויות נוספות כגון גננת, מורה, סבים סבתות וכו'... לאט לאט נוצר לילד "כפר היקשרותי", ע"י "הכפר" המוגן והבטוח יכול הילד להתפתח באופן תקין מבחינה נפשית/רגשית. כדאי לזכור כי כל הילדים מתפתחים מבחינה פיזית אך לא כולם מתפתחים מבחינה רגשית/נפשית כפי שהיינו רוצים.

אז איך הוא עושה זאת?

​

בששת השנים הראשונות לחיו הוא מגלה בתוכו את 6 שורשי ההיקשרות שדרכם יוכל להיקשר להוריו בעיקר ולדמויות נוספות  מתוך מקום של אמון, ביטחון, אהבה ועוד.. בכל שנה ישנה הבשלה התפתחותית (במידה וישנם התנאים המתאימים) שמאפשרת לגלות שורש נוסף ולהשתמש בו לצורך היקשרות.

לצורך העניין נדמה את שורשי ההיקשרות וחשיבותם לאופן התפתחות של עץ. עץ בשל שנותן פירות הוא עץ שהשקו אותו, נתנו לו את התנאים לו הוא זקוק כגון מזון, טמפרטורה וכו'.. אז, אט אט הוא מצמיח שורשים, גדל ומתפתח ורק לאחר שמגיע לבשלות הוא נותן את פירותיו, כך גם הילד. כשנרצה שהילד יתנהל באופן עצמאי, שיהיה מסוגל לקבל החלטות ועוד נהיה חייבים לתת לו את התנאים לו הוא זקוק בכדי להצמיח שורשים ולהתפתח.

​

השורש הראשון:

השורש הראשון נמצא בשנה הראשונה לחיו של הילד והוא השורש החושי.

תינוק שזה עתה נולד צריך להיקשר להוריו בצורה מסוימת - איך הוא יעשה זאת? איך הוא מסוגל לעשות זאת בשלב שבו הוא נמצא? דרך החושים:

​

*ראייה- התינוק מתבונן באמו ואביו, מחפש את הפנים שלהם שמשקפות מבט חם ואוהב, הבעות המזמינות אותו להתקיים בחייהם.

​

*שמיעה- כבר בתוך הרחם העובר שומע את קולם של אמו ואביו. כשהתינוק נולד הוא כבר יודע לזהות את קולה של אמו. בניסוי שנערך עם 16 תינוקות נמצא כי 15 מתוכם ידעו לזהות את קול אימם מתוך קולות של אימהות אחרות. הניסוי בוצע באמצעות מדידה של קצב מציצת התינוק וכך ניתן היה להבחין כי התינוק מזהה את אמו.

​

*מישוש- אחת הדרכים הנפוצות ביותר ולפעמים המאתגרות הוא הצורך של הילד שאמו תישא אותו בידיה. התינוק מתקשר לאמו כאשר היא נושאת אותו בין ידיה ולכן הרבה תינוקות בוכים כאשר שמים אותם על מיטה/עגלה - זאת מאחר והם מתנתקים מאימם וחשים מאוימים. חשוב להבין, אין זה מעיד על פינוק או על מניפולציה רגשית שהתינוק מפעיל על האם ( זו חשיבה מורכבת מידי עבורו בשלב זה).

​

*ריח- התינוק צריך להריח את אמו והוא עושה זאת כל הזמן. ניתן לראות כי תינוקות שמריחים את אימם בדרך כלל רגועים/נרגעים. כבר בגיל שבועיים תינוק יודע להבדיל בין חלב אם של אמו לזו של אמא אחרת ע"י הריח.

​

*טעם- הטעם מתייחס להנקה שמחברת בין כל החושים גם יחד. חשוב להבין כי הנקה היא לא רק אוכל איכותי עבור התינוק אלא הרבה מעבר לכך - חום, אהבה, ביטחון וכמובן היכולת לחוש בהיקשרות עם אמא.

​

לכן, בשנה הראשונה לחיו של התינוק אנחנו רואים שתינוקות מחפשים את ההיקשרות ע"י החושים. הם רוצים שנדבר/נשיר להם, שנרים ונחבק אותם, שנניק אותם גם אם הם אכלו לא מזמן, שנהיה בקרבת ראייה בכדי לחוש בקרבה. הידע הזה חשוב כל כך כי הוא מאפשר לנו לתת לתינוק באופן מיטבי את מה שהוא צריך בלי לחשוש שנפנק אותו או שאנחנו קורבן למניפולציה אגואיסטית שהתינוק מפעיל עלינו. זה גם עוזר להתמודד עם קולות הרקע הנשמעים לעיתים מסביבן של אימהות טריות ( "את מפנקת אותו...." ) ומחבר אותנו עם הקול הפנימי שמכוון אותנו לתת לתינוק את מה שהוא זקוק לו. בהמשך יוכל התינוק להמשיך ולהתפתח מבחינה רגשית/נפשית ולגלות את השורש השני.

​

רוצות לנחש מהו השורש השני?

אתן לכם רמז - אנחנו יכולים לראות אותו בנעליים...

​

באהבה קוטן