בעבר הרחוק תינוקות היו מקבלים עיסוי כחלק משגרת חייהם מרגע הלידה. אם השבט שהייתה בדרך כלל האישה המבוגרת והמנוסה ביותר העבירה את הידע והכלים לאימהות הצעירות. כך עברו המידע והכלים החשובים מדור לדור. כיום מעטים התינוקות שמקבלים עיסוי מהוריהם, אין מי שיכוון וידריך אלא אם תירשם האמא לסדנא/חוג שבו תלמד להרגיש ביטחון במגע שלה עם התינוק שלה, כיצד לגעת ואיפה. התחושה השתנתה, מידע בסיסי וקיומי שעובר מאם לבת הפך למותרות של האם והתינוק בזמן חופשת הלידה.

חשוב שנהיה מודעים לכך שכל אי התאמה בין צורכי התינוק ואופן סיפוקם מעוררת אצל התינוק חרדה קיומית. ממש כמו שגורי היונקים האחרים בטבע לא יכולים להסתדר ללא אימם שצדה, מאכילה, מחממת,מגינה וישנה איתם. היום כשתינוק נולד אנחנו נוטים לחשוב שהוא לא יכול בלי עגלה, מוצץ, מיטה, סדינים, שמיכה, תנור בקבוק ועוד.. פעם האם הייתה עונה על כל הצרכים הללו בגופה.

במקביל להתפתחות המודרנית השתחררה האם בהדרגה מהחיבור המוחלט מפרי בטנה. במקום השד- מוצץ ובקבוק, במקום החיק- עגלה ומיטה, במקום חום הגוף- בגד, שמיכה ותנור. ניתן בהחלט לומר שככל שמשתפרים חייה של האם כך מורעים תנאי חייו של התינוק. כיום אפשר לחשוב שאין מקום טבעי ומתאים יותר לתינוק ממיטתו אך אין זה כך. האם מיטה תוכל לספק לתינוק את מה שהאם יכולה לספק לו? את חום הגוף, הביטחון, הפעימה? ככל שנוספים תחליפי אם (והם נוספים כל הזמן) כך מתרחק התינוק מאימו שהיא כאמור מקור חייו (ודאי בחודשים הראשונים) . ככל שנוסיף עזרים כך ההתרחקות בין האם לתינוק תגביר את חרדתו של התינוק.

העיסוי הוא בעצם פיצוי על ההאופן המודרני שבו אנו חיים.

​

מגע-

בטרם הלידה היה מגע תמידי של נוזל הרחם על גוף התינוק, כך כל נקודה בגופו עוסתה ע"י אותו נוזל (מי השפיר). תחושה זו הופרה ברגע שהתינוק יוצא מן הרחם ולא מקבל את המגע שאליו הוא רגיל. ניתן לראות זאת באופן ברור ומוחשי כאשר מפשיטים אותו. בדרך כלל תינוקות שנשארים עירומים בשידת ההחתלה או כל מקום אחר בוכים בכי היסטרי. זאת משום שחוסר המגע מסמן להם "נעזבת" ,"קרא לעזרה". מהו יחס המבוגרים בעולם המודרני למגע? רוב המבוגרים בימינו מתקשים לתת, לקבל ולאהוב מגע. אי היכולת להפיק הנאה מלאה ממגע משפיעה עלינו מאוד בעיקר בתחום המשפחה. כאן העיסוי תורם את חלקו ועוזר לגשר על הפער בין חוסר המגע אצלנו המבוגרים לבין הצורך הקריטי במגע אצל תינוקות ובכך מלמד את שני הצדדים לאהוב, לקבל ולתת מגע חם ואוהב.

​

תנועה-

ברחם כל תנועה של העובר נתנה לו משוב, המשוב יצר גירוי להמשיך ולנוע. הוא נע ע"י תנועות האם אך גם יזם תנועות בעצמו. לאחר הלידה הוא נמצא ברוב הזמן ללא משוב תנועתי, בדרך כלל במזרון/מיטה או עגלה אין משוב לתנועת התינוק וכשזה קורה התינוק יכול לפרש זאת שהוא לבד, אם הוא לבד משמע הוא בסכנה ולכן הרבה פעמים תינוקות בוכים (קוראים לעזרה) כשמניחים אותם במיטה או בעגלה. תנועות העיסוי מכינות את התינוק לתנועה עצמית שלא תלויה בתנועות האם.

​

חשוב לי להדגיש שלא מצופה מאיתנו לחזור בזמן ולגור בדירה ללא חדרים שמדמה אוהל. גם לא מצופה מאיתנו ללכת להתייעץ עם אם השכונה המנוסה. יחד עם זאת לפני שאנחנו ישר נופלים למוצרים ה"מעולים" שמוכרים לנו יום יום בפרסומות וסלוגנים מנצחים של "זה כל מה שהתינוק שלך צריך"....נחשוב פעם נוספת אם הם אכן משרתים את האינטרס של התינוק שלי או שהם משרתים את האינטרס של חשבון הבנק שלהם.

​

קשר רגשי (אהבה)- 
עיסוי גופו של התינוק בחודשים הראשונים לחייו הוא מעין טקס היכרות ממושך בין ההורים לתינוק הרך. למרות שכל עיסוי מבוצע עם אותן התנועות, עדיין כל מפגש בין הורה לתינוק מזמין חוייה שונה, כל עיסוי הוא מעין מפגש חד פעמי שאין שני לו. התינוק מגיע עם המטען שלו באותו יום ספציפי והורה מגיע עם התחושות והרגשות שלו אל העיסוי ולכן בכל פעם מחדש יש מפגש עם משמעות שונה ולהכיר אחד את השני במצב הרגשי הספציפי שנוצר. בנוסף לכך העיסוי נותן להורים דרך טיפול לתחושות הניכור הראשוניות ולתחושות האשם שצפות לעיתים באופן טבעי. בהמשך העיסוי שני הצדדים מסתגלים זה לזה, מתקרבים ומכירים זה עד זה עד שמפציעה האהבה.

​

יצירתיות-
לכל אדם יש רמת יצירתיות שונה. העיסוי מאפשר להורים לבטא את היצירתיות שלהם באופן עקבי ומאוזן במהלך העיסוי.

​

תקשורת- 
התקשורת בין חברתנו לבין הרך הנולד, משובשת מרגע ראשון. את צווחת הלידה אנחנו מפרשים כקריאה:
"יצאתי חי"! בעוד שהתינוק זועק בקריאתו: "אני הולך למות"! "אוויר"!
בתקופת הינקות הראשונה, נתיב התקשורת המרכזי בין אם לתינוקה, הוא דרך ההזנה. שם המבט, שם המגע, שם המבע הקולי הרגשי. עם התיצבות ההזנה, ניתן (ואף רצוי), להתחיל לטפח נתיב תקשורת חליפי, פחות
חומרי. נשווה שלושה אופני תקשורת עוקבים, בין הורה לילד: המזון, העיסוי (המגע) והשיחה (המבע).
1. מזון - העברת חומר מגוף אל גוף. הקשר הוא גופני חומרי. נתינה מצד ההורה, קבלה מצד התינוק.
2. עיסוי - העברת סימנים במגע על הגוף, קשר גופני ורוחני כאחד. תקשורת טרום מילולית, באופן המשמעותי
ביותר עבור התינוק באותה תקופה. תחילת הדדיות בתקשורת.
3. שיחה - העברת סימנים צליליים ללא מגע פיזי, קשר רוחני בעיקר. דו-שיח בו כל אחד הוא גם נותן וגם
מקבל.
העיסוי הוא שלב ביניים המוביל את ההורים וילדם לתקשורת בין אישית משתכללת. מצד אחד, מונע מהם
להיאחז בנתיב תקשורת נמוך בעת שהתינוק מסוגל כבר להתקדם הלאה.

​

אלימות, האומנם?

תינוקות נמצאים בתהליך למידה מתמשך שאנחנו קוראים לו התפתחות. בכל יום לומד התינוק דבר מה נוסף ועם הזמן יכולת הלמידה, ההבנה וההפנמה משתפרות ומשתדרגות. ברוב המקרים אנחנו ,הסביבה, מפרשת את גישושי המחקר והלמידה כפעולות עם כוונה. כולנו אומרות לתינוקות שלנו "לא מרביצים לאימא". האם התינוק מתכוון להרביץ? כשתינוק מושך לאימא בשיער האם הוא מתכוון להכאיב לה? 
התשובה היא לא. תינוקות חוקרים, לומדים וחווים את העולם דרך המגע. השיער של אימא בעל מרקם שמנוני, נעים, דק, שברירי, ואפשר למשוך אותו כדי לראות קרוב יותר. האם מפרשת זאת כמשיכה בשיער והתגובה היא - "לא מושכים לאימא בשיער". אבל הוא בכלל לא רצה למשוך, הוא רוצה לראות, להרגיש וללמוד מה זה הדבר החדש הזה. אנחנו המבוגרים קולטים כל פיסת מידע ומעבירים אותה במערכת משומנת של מסננים שנבנו עם השנים, על סמך הילדות שחווינו, הביטחון או חוסר הביטחון שרכשנו ובסופו של תהליך יוצאת פרשנות, מסקנה והבנה של הסיטואציה, אך דרך העיניים/המסננים שלנו. ברוב המקרים זה לא תואם את המטרה האמיתית של מעשה התינוק. 
המשוב השלילי שתינוקות מקבלים בכל פעם שהם בודקים את גופו של אחר, לומדים את גופו של אחר ע"י מגע, גורם להם להבין שבעולם בו הם נולדו לא מעודדים מגע, סקרנות היא מטרד והלמידה אינה רצויה. העיסוי כאמור מעביר לתינוקות מסר נכון וחשוב- מגע זוכה לעידוד, סקרנות היא חיובית והלמידה מתקבלת באהבה.

​

התמצאות-

התמצאות בסביבה והתמצאות התינוק בגופו היא צורך קיומי. אין צורך לדרבן אותה ברוב המקרים, היא פשוט מגיעה מהתהליך הטבעי של התפתחות התינוק. אנחנו צריכים ללמוד לא לעכב ולהפריע להתפתחות התקינה הזו (כגון שימוש בהליכונים וכו'). דיברנו על השוני בין סביבת הרחם לסביבה שבה התינוק נמצא כשהוא יוצא מן הרחם. העיסוי בא לענות על צרכיו החדשים של התינוק במקומו החדש ומעניק לו הסתגלות הדרגתית ונעימה יותר אל הסביבה ולמידה טובה של התמצאות בגופו. העיסוי הוא מעין שיעור יומי שניתן לתינוק ומאפשר לו ללמוד את גופו וגבולותיו. ידי המעסה יוצאות למסע אל איברי גופו במסלול קבוע המעבירות שדרים חושיים מגוונים שמגיעים מכל איבר אל המוח. לאחר כניסת העיסוי לשגרה היומית צובר התינוק מידע אודות איבריו, מיקומם, צורתם, רגישותיהם ומשפר כל הזמן את ההתמצאות בגופו. תחושה זו של ביטחון פנימי בארגון איבריו מאפשרת לו לפעול ביתר שליטה, נינוחות ורוגע בכל מרחב אליו הוא מזדמן. בכל אחד משלבי ההתפתחות - ישיבה, זחילה, הליכה התמצאות במרחב היא ברמה גבוהה יותר. עיסוי ישפר את ביצועיו ויכול לקדם את התפתחות התינוק.

​

למידה-

ככל שמעמיקים בהבנת מנגנוני הלמידה של האדם, מסתבר שמקורם בגילאים מוקדמים ביותר. החל מן היום הראשון לחייו, מפתח התינוק את מיומנויות הלמידה בהן ישתמש בהמשך חייו. העיסוי, הינו מערך שעורים למופת, שעורים להקניית הרגלי למידה טובים, שעורים המלמדים איך ללמוד באופן נכון ועצמאי. כדי לבדוק אם העיסוי הוא אכן אותה למידה , נבדוק מה הם מרכיביה החשובים של הלמידה הטובה.
1. בחירת הנושא הנכון: מורה הרוצה שילדיו יבצעו תהליך לימודי מוצלח, בורר עבורם נושא שירתקם במיוחד. העיסוי מנצל את מרכזיות נושא הגוף על תחושותיו ואבריו, באותה עת והופכו לנושא למידה עיקרי.
2. התחשבות ביכולת הזכירה: מורה מכיר את כושר וטווח הזכירה של תלמידיו ומתכנן את החזרות בהתאם. החזרה היומית על העיסוי, בסדר פעולות קבוע, מותאמת באופן יוצא מן הכלל, לרמת הזכירה בגיל הינקות. דהיינו, מערך פעולה קבוע במרחב, בחברה ובזמן - מסייע רבות לחיזוק הזכירה ולהתפתחותה. 
3. התחשבות בכושר ההתמקדות: הכרת כושר הריכוז האישי והקבוצתי של בני הכתה, הוא תנאי נוסף להצלחת המורה ללמדם. העיסוי נעשה תוך התחשבות ברמת הריכוז של התינוק ולכן מצליח לקדם אותה. מעבר רצוף, בקצב מתחשב, מתנועה לתנועה, מאיבר לאיבר, מתחושה לתחושה, מחדש בכל פעם את ריכוז התינוק ומאפשר לו להיות ממוקד מאוד בשיעור הנמשך 20 דקות לפחות. 
4. שיטתיות ועקביות: ברצף הזמן הבלתי פוסק, המציף את התינוק בגירויים שרובם מקריים ומזדמנים, בולט פרק הזמן היומי של העיסוי. לתינוק המעוסה מועברים גירויים רב גוניים, מסודרים מאוד, העוזרים לו לארגן את מנגנוני הקליטה, לסדר את מגרות המוח, את כלי הלמידה האישיים שלו.

​

באהבה קוטן