הרגלים מגונים, האומנם?
תסביך? פינוק? הרגל מגונה? כפייתיות?
בואו נדבר קצת על מערכת הבהלה
=======================================
לא מעט פעמים הורים נתקלים בסיטואציות בהם הילד מבקש או פשוט נוהג באופן מסויים כמו: מוצץ, לשחק בשיער, לכסוס ציפורניים, לאכול את החולצה, צעצוע ספציפי ועוד. בדרך כלל אנחנו ההורים מעוניינים למנוע זאת ולהיפתר מההתנהגות הזו בפרט כשהגיל עובר את גיל 2.5. כי אנחנו לא מעוניינים שהילד יהיה תלותי, אנחנו רוצים שהוא יהיה עצמאי, שלא אצטרך לסחוב איזו בובה לכל מקום ובכלל מה קורה אם שכחתי אותה...
אבל האם נכון למנוע את ההתנהגות המוזרה/כפייתית הזו? האם ברגע שאני אעלים את הבובה, אספר את הילד, אגזור ציפורניים או אמרח עליהם לק מר ההתנהגות הזו תיעלם?
אז שנייה לפני שנחביא את המוצץ או נעלים את הבובה, אני רוצה לשאול שאלה חשובה!
למה הילד סיגל לעצמו את ההרגל המגונה הזה? מאיפה הוא הגיע?
הורים יקרים, ההרגל המגונה הזה וההתנהגות הזו שאתם מאוד רוצים להיפטר ממנה היא מעין מראה, תמרור הזהרה, נורה אדומה. זו קריאה לעזרה ולפעמים אפילו זעקה תלוי בגיל ובהתנהגות.
כאשר ילד חש בפחד, בפרידה, איום מפני פרידה (בין אם מאדם או מחפץ), לא שייך, לא אהוב, לא מובן, לא משמעותי (לבית, לגן, לחברים) חסר ערך, חוסר נאמנות באנשים הקרובים אליו וכו'.. המוח מפעיל את מנגנון הבהלה. התפקיד של המנגנון הוא לשמור עלינו מאותן רגשות פגיעים, לצפות את הסכנה ולהיזהר ממנה ולשמור על ההיקשרות לדמויות המטפלות. כשילד חש בהלה ברמה נורמטיבית אך אינטנסיבית (כמו למשל מקום הומה אדם, רכיבה על אופניים באזור צפוף, פרידה מהורים וכו) אז הוא דואג וחושש. החששות הללו מביאות אותו לצורך ברגיעה, הגוף צריך לאזן את הבהלה ולהוריד אותה. אז הוא כוסס ציפורניים, לוקח מוצץ וכו'. המשותף לכל ההתנהגויות שכולן מושתתות על מערכת הבהלה. כלומר הילד חש מבוהל, לא תמיד הוא יודע לומר ממה (תלוי גיל כמובן, רמת בהלה ולאורך כמה זמן היא נמשכת) והוא משתמש באותה התנהגות כדי להירגע להתאזן ולקבל ביטחון.
אז מה יקרה אם אני אקח לו את היכולת הזו להירגע?
אתם כבר וודאי מנחשים נכון.....לרוב ההתנהגות תוחלף בהתנהגות אחרת, בחלק מהמקרים הילד יהפוך לאגרסיבי ותוקפני (אפילו כלפי עצמו) והבעיה לא תיפתר, היא רק תשנה צורה מכיוון שלא טיפלנו בגורם אלה בהתנהגות, בסימפטום.
אז מה אפשר לעשות?
💜 הבנה- הילד זקוק שנבין אותו, שנראה את הקושי והבהלה שלו.
💜 נוביל- אם ראינו את הקושי וחתרנו להבנת המוקד לבהלה (תשאלנו את הילד בכדי להבין מה גורם לו לחוסר נינוחות, ראינו מתי הילד משתמש באותה התנהגות והבנו שבסיטואציות האלו הוא חווה בהלה) ננסה למצוא פתרון ולטפל בבהלה ממנה היא נובעת. ישנם מקרים שנצטרך להיעזר באדם מקצועי בכדי להבין את הסיטואציה ולתת לה מענה.
💜לא נמצא חלופות- במצבים כגון אלה לא נשנה שום דבר, לא נמנע התנהגות כזו אלא נשאיר אותה עד לבירור המקור ורק לאחר מכן בתהליך מוכוון נבין כיצד לטפל בבעיה. כאשר נפתור את הבעיה ההתנהגות תיעלם מעצמה.
💜ניתן אקסטרה של חום, אהבה, ביטחון, ונקפיא פרידות ככל האפשר.
דבר חשוב נוסף- זכרו, אף התנהגות לא מגיעה יש מאין. תמיד יש מקור, תמיד ישנה סיבה, צריך רק להבין מהי ולטפל. אם תטפלו רק בהתנהגות לרוב תקבלו התנהגות אחרת במקום וחוסר אמון במערכת היחסים.
באהבה קוטן